סיפור ההיסטוריה של קפסולות ג'לטין
ראשית, כולנו יודעים שתרופות קשות לבליעה, ולעתים קרובות מלוות בריח לא נעים או טעם מר. אנשים רבים נרתעים מלפעול לפי הוראות הרופאים שלהם ליטול תרופות משום שהתרופות מרות מדי לבליעה, ובכך משפיעות על יעילות הטיפול. בעיה נוספת איתה התמודדו רופאים ומטופלים בעבר היא שאי אפשר למדוד במדויק את המינון והריכוז של תרופה משום שאין סטנדרט כמותי אחיד.
בשנת 1833, רוקח צרפתי צעיר בשם מות'ס פיתח כמוסות ג'לטין רכות. הוא השתמש בשיטה שבה מנה מסוימת של תרופה עטופה בתמיסת ג'לטין מחוממת שמתמצקת כשהיא מתקררת כדי להגן על התרופה. בזמן בליעת הקפסולה, לחולה אין עוד הזדמנות לטעום את החומר הממריץ של התרופה. החומר הפעיל של התרופה משתחרר רק כאשר הקפסולה נלקחת דרך הפה לגוף והקליפה מתמוססת.
כמוסות ג'לטין הפכו פופולריות ונמצאו כחומר העזר האידיאלי לתרופות, שכן ג'לטין הוא החומר היחיד בעולם שמתמוסס בטמפרטורת הגוף. בשנת 1874, ג'יימס מרדוק בלונדון פיתח את כמוסת הג'לטין הקשה הראשונה בעולם המורכבת מכיפה וגוף כמוסה. משמעות הדבר היא שהיצרן יכול להכניס את האבקה ישירות לתוך הכמוסה.
בסוף המאה ה-19, האמריקאים הובילו את פיתוחן של כמוסות ג'לטין. בין השנים 1894 ו-1897, חברת התרופות האמריקאית אלי לילי בנתה את מפעל כמוסות הג'לטין הראשון שלה כדי לייצר סוג חדש של כמוסה דו-חלקית, בעלת אטימה עצמית.
בשנת 1930, רוברט פ. שרר חידש את הטכנולוגיה על ידי פיתוח מכונת מילוי אוטומטית ורציפה, שאפשרה ייצור המוני של קפסולות.
במשך יותר מ-100 שנה, ג'לטין היה חומר הגלם החיוני לבחירת כמוסות קשות ורכות והוא נמצא בשימוש נרחב.
זמן פרסום: 23 ביוני 2021
